פסק-דין בתיק ע"א 5179/11

השופט י' עמית:

1.        המערער, קטין יליד 8.3.1995, הגיש תביעה לפיצויים לאחר שנורה באירוע שהתרחש ביום 27.4.2004 בטול-כרם. על פי הנטען בכתב התביעה, המערער, שהיה בעת האירוע בן 9, יצא מביתו כדי לקנות לחם וכריך מהמכולת הקרובה לביתו, אך בדרכו נורה בראשו מתוך נגמ"ש של צה"ל שהיה במקום. עוד נטען בכתב התביעה, כי במועד הרלבנטי לתובענה לא היו אירועים שהצדיקו ירי של כוחות הביטחון במקום,  בוודאי לא כלפי המערער שנפגע כעובר אורח תמים.

2.        בפני בית המשפט קמא הובאו הראיות והעדויות הבאות: עדות המערער ומספר עדים מטעמו; עדויות שניים מהחיילים שהיו בנגמ"ש - מפקד הנגמ"ש לירז והקלע גרשון; רס"ן דותן אשר פיקד על הצוותים ששהו אותה עת במחנה הפליטים בטול-כרם; שלושה חוקרים פרטיים שהופעלו על ידי המדינה; תמלילי חקירות מצ"ח ויומני המבצעים.

           בית משפט קמא בחן, כהרגלו, בדקדקנות ובפרטנות את הראיות שהובאו בפניו, ולאחר ש"פירק לגורמים" כל ראיה וראיה, תוך הצלבתה עם הראיות האחרות, הגיע למסקנות הבאות, שאותן אתמצת להלן

           נדחתה גרסתו של המערער כי היה בבחינת הולך רגל תמים, ונקבע כי המערער "נטל חלק פעיל ביידוי האבנים לעבר הנגמ"ש, ונפגע בשעה שעמד ליד צעיר שהחזיק בידיו דבר-מה שאותו צעיר עמד לזרוק לעבר הנגמ"ש", צעיר אשר ככל הנראה נמנה על הפצועים הפלסטינים שהיו באותו יום בטול-כרם, כפי שעולה מיומני המבצעים והדו"חות.

           נקבע, כי הכוח בנגמ"ש המבודד מצא עצמו מותקף על ידי ההמון, כאשר ההתקפות החוזרות והנשנות לעבר הנגמ"ש כללו ידוי אבנים ובלוקים ובקבוקי תבערה רבים שהספיגו את הנגמ"ש בבנזין ובסולר, כאשר במהלך האירוע המתמשך אחזה מספר פעמים אש בתוך תא הלוחמים בנגמ"ש, ובאחת הפעמים אף  אחזה אש במדים של לירז. במצב דברים זה, נקבע כי הלוחמים היו במצב של סכנת חיים, וכי מהעדויות של גרשון ולירז, שהיו מהימנות על בית המשפט, הירי בוצע לעבר בחור שעמד להשליך  בקבוק תבערה לעבר הנגמ"ש, והמערער נפגע מהירי עודנו עומד ליד אותו בחור.  

           אביא חלק קצר מהדברים, בלשונו של בית משפט קמא:

"אינני רואה סיבה כלשהיא להטיל ספק במהימנות עדויותיהם של גרשון ולירז על סכנת החיים שבה הם חשו בהיותם בנגמ"ש, וזאת כמובן לא מחמת יידוי האבנים, אלא מחמת בקבוקי התבערה שנזרקו לעבר הנגמ"ש, שבהדרגה נספג בסולר, דבר שאף גרם לכך שפרצו דליקות שאחת מהן גם אחזה בבגדיו של לירז וכובתה (עדות גרשון בעמ' 57 לפרוט' ש' 14 עד 17).

הסכנה שבה עמד צוות הנגמ"ש בנסיבות אלה היא ברורה: להיחשף לפרוץ שריפה בתוך הנגמ"ש מחמת בקבוקי התבערה הנזרקים לעבר הנגמ"ש, שהתחיל כאמור להיות ספוג בסולר, או לנטוש את הנגמ"ש ולהיות חשוף למתקהלים באיזור המוקאטעה, דורשי רעתם של חיילי הנגמ"ש.

במצב דברים זה לא ניתן לבוא בטרוניה אל החייל שביצע ירי לעבר אותו אדם שהוא זיהה אותו כמגיח פעם אחר פעם מעבר לחומה שהיתה במקום, וזורק בקבוקי תבערה לעבר הנגמ"ש".

           במישור המשפטי קבע בית המשפט כי הירי נעשה במסגרת פעולה מלחמתית, הן על פי הלכת בני עודה(ע"א 5964/92 בני עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 1 (2002)) והן על פי הגדרת "פעולה מלחמתית" לאחר תיקון מספר 4 משנת 2002 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952.

           לסופו של דבר, נדחתה התביעה והמערער חוייב בהוצאות בסך 10,000 ש"ח.

3.        על כך נסב הערעור שבפנינו.

           אקדים ואומר, כי רובו ככולו של הערעור נסב על קביעות עובדות ומהימנות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. המערער הציג סתירות מדומות ומלאכותיות בדברי לירז וגרשון, שלא מצאתי בהן ממש. המערער לא התמודד כלל עם מסקנות בית המשפט לגבי גירסתו שלו, ודי אם אומר כי מחקירתו הנגדית של העד המרכזי מטעם המערער עולה כי אותו עד אף אמר למערער להסתלק מהמקום בשל הסכנה. ככלל, נתבע אינו אמור להוכיח באלו נסיבות נפגע התובע, ומשנמצאת גרסתו של תובע שקרית, ברגיל, די בכך כדי לדחות את התביעה. במקרה דנן, משנמצאה גרסת  המערער שקרית, במובן זה שלא נפגע כהולך רגל תמים אלא כמי שנטל חלק בידוי האבנים ובקבוקי התבערה, ייתכן כי היה די בכך כדי לדחות את התביעה. כאמור, בית משפט קמא לא הסתפק בכך אלא בחן פוזיטיבית את ראיות המשיבה והגיע למסקנות אליהן הגיע.

4.        המערער הרבה להשתמש בכתב הערעור ובסיכומיו בטענות נוסח "לא יעלה על הדעת", אך לא מצאתי ממש בדברים. כך, לדוגמה, הביע המערער את תדהמתו מעדותו של לירז, אשר סיפר בעדותו כי נרתע בצורה מהירה לאחור על מנת להימנע מהאש שחדרה לנגמ"ש וכמעט שרפה לו את הפנים, תוך שהוא משווה ומדגים באולם את התנועה המהירה שעשה לסרט "מטריקס". המערער תמה הכיצד ניתן לסמוך על חייל אשר במעמד רציני בבית המשפט משווה דבר מה לסרט המטריקס, סרט אלים שבו הטובים יורים ברעים? מכאן טענת המערער, כי "יש להטיל ספק גדול בכל מילה שמוציא מפיו אדם שמדגמן תנועה אקרובטית" שמקורה בסרט מטריקס.

           אותיר לקורא לשפוט אם הדגמת התנועה על ידי השוואתה לסרט "מטריקס" פוגעת באמינות העד. בא כוח המערער לא הבהיר האם כוונתו למטריקס 1, 2 או 3, אך אניח כי כוונתו לכל שלושת הסרטים בהם הגיבורים הרעים והטובים (ולא רק "האחד") חומקים כברק מכדור שנורה אליהם, או מפליאים מכותיהם זה בזה או זו בזה. כשלעצמי, איני רואה כל בעיה בעדותו של לירז בשל כך, והעד, כמשיח לפי תומו, אך ביקש להדגים ספונטנית תנועה מהירה, ומן הסתם עשה זאת באיטיות רבה בהרבה מזו שבסרטי המטריקס.

5.        טענה נוספת של המערער היא, כי הכוח נקלע ברשלנותו למצב מסכן חיים.

           גם בטענה זו איני רואה ממש. השאלה אם פעולה מסויימת נופלת בגדר "פעולה מלחמתית" אינה קשורה לשאלה כיצד נוצרה הסיטואציה המלחמתית. גם כוח שהתרשל וטעה בניווט בשטח - ולא זה המקרה שבפנינו - ועקב כך נקלע למצב של סכנת חיים נוכח "פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות", נכנס להגדרה של פעולה מלחמתית.

6.        אף אין ממש בטענת המערער כי היה על חיילי הנגמ"ש להשתמש באמצעי כריזה ואמצעים לפיזור הפגנות קודם הירי. האירוע מושא דיוננו התרחש לאחר שעות בהן הותקף הנגמ"ש המבודד ולאחר שהלוחמים מתוכו כבר עשו שימוש באמצעים לפיזור הפגנות שלא הועילו.